שביט מיכאלי, המתופף המוכר מהיציע, בטור אוהדים מיוחד לאתר.
לפני שאתחיל לספר על התחביב המשוגע הזה, קודם אספר קצת על עצמי.
שמי שביט מיכאלי, בן 23, אשדודי מגיל 0, גר בפרברי הרובע הגרוזיני של העיר, רובע ה' המיוחד.
האהבה לכדורגל התחילה אי שם בשנת 1998, אז אבא שלי אמר לי: "בוא תראה כדורגל, בית"ר ירושלים באה לשחק פה נגד עירוני אשדוד, מחזור אחרון של העונה". אמרתי לעצמי בראש, מה הקשר בית"ר ירושלים? אם יש משחק של עירוני אשדוד באשדוד, בוא נלך לראות אותם.
כמובן שהגענו ליציע של עירוני, מפוצץ באנשים שלבושים צהוב-כחול.
ישבנו ליד 2 אנשים מבוגרים, האחד עם סיגר והשני עם כרית לכיסא של בירה קרלסברג, נראים אוהדים שרופים.
אבא שלי כמובן לא אמר לי שהוא אוהד בית"ר, כדי לא לבאס אותי שאנחנו לא הולכים לעודד את הקבוצה העירונית.
המשחק התחיל, הרבה רעש, אני בקושי מצליח לראות משהו (בכל זאת, הייתי בן 4), אבל בין כל האוהדים והבחור שמוכר "שתייה קרה, שתייה קרה גרעינים", ראיתי מישהו עם תוף ו2 מקלות, מדי פעם מתופף עליו ונותן כמה מקצבים נחמדים, סוחב את כל הקהל אחריו, ואמרתי לעצמי – יום יבוא ואני אהיה המתופף של הקבוצה.
מאז אותו משחק (עירוני ניצחו 2-1), תמיד מצאתי את עצמי לוקח 2 עפרונות ומתחיל לתופף איתם על השולחן בבית, בגן ובהמשך בבית הספר.
16 שנה וקצת אחרי, אני עם עבר של כ3 שנים בתור המתופף של קבוצת הכדורסל מכבי אשדוד, מכנסים אסיפה ראשונה, ואני מתחיל להיזכר באותו בחור שתופף במשחק ההוא ב98.
החלום של הילד הקטן בן ה4 עומד להתגשם.
להיות המתופף של הקבוצה שאתה אוהב, זה לא עוד כינוי, לא עוד עבודה שאתה מסמן עליה וי בסוף היום.
אתה מכתיב את הקצב, אתה מקפיץ את האנשים, אתה חוטף את כל השיגעונות של אנשי הגדר שלידך, אתה מזיע כמו חמור ביום שישי של 40 מעלות ב12 בצהריים.
מי שלא מתחבר לדבר הזה לא מבין מה זה באמת, לא יודע שהדבר הראשון שמעניין אותך כשיש סרטון של האוהדים בפייסבוק או בוואטסאפ אחרי המשחק זה – איך היה התיפוף, שומעים טוב? לא שומעים טוב? בקצב אחיד עם הקהל? איך אני יכול לשפר את זה במשחק הבא? מישהו בכלל מסתכל?
זה לראות סרטונים מכל העולם של הרבה ארגוני אוהדים ופשוט ללמוד ולשנן, שעות על גבי שעות, ולנסות לעשות משהו חדש ולפעמים גם להמציא לחן משלך.
הדבר הראשון שמצופה מהקהל זה לקרוע את הגרון 90 דקות, להגיע הביתה צרודים. הציפייה מהמתופף היא לקרוע את הידיים, לצאת עם שלפוחיות הביתה שמלוות אותך משחק אחרי משחק. אבל אם זה נותן אווירה טובה, תורם לקהל ואפילו לניצחון – שיישארו כל העונה.
הדבר שמייחד את עירוני אשדוד המחודשת זה החיבור לקהל, הביחד, התחושה שלא משנה מה קורה – הקבוצה היא שלנו ואנחנו נלך איתה באש ובמים, וזה מה שאני מביא איתי בכל משחק, כבר עונה שלישית ברציפות, ביחד אתכם ובגאווה גדולה.
אז לסיכום, אני קורא לכל מי שעירוני אשדוד חשובה לו – הקבוצה צריכה אתכם, בכל משחק, בכל שעה, בכל חור ובכל מזג אוויר. האהבה שלנו חזרה, התשוקה לכדורגל והציפייה לכל משחק. גם אם לא נעלה ליגה, אנחנו כאן ולתמיד – "העיר אשדוד שוב נצבעה צהוב כחול, עכשיו כל הקהל צועק ושר בקול"!
היידה עירוניה!
אביתר טל בניית אתרי וורדפרס